כתבה מעיתון מעריב (21.4.10) - נמרוד בוסו

לאימונים ומאמרים נוספים כנסו לאתר האקדמיה לג'יו ג'יטסו ו MMA

מאסטר הג'יו-ג'יטסו הברזילאי ביקר את חסידיו בת"א

ריקרדו דה לה ריבה, המאסטר של הג'יו-ג'יטסו הברזילאי, נחת בארצנו לסדנה אישית שהעניק לחניכיו המקומיים. לזמן תל אביב הוא סיפר איך חטף מכות בים כשהיה בן 15, ומדוע ימליץ לבן שלו ללכת דווקא לכדורגל

"כשהייתי בן 15 אני והאחים שלי הסתבכנו במכות בחוף של ריו, והיינו צריכים לברוח. אחר כך התחבאנו בבית וקיללנו. אבא שלי, שהיה אדם חכם, אמר לי שאם אני רוצה להצליח להכות בחזרה בפעם הבאה, כדאי שאלמד את התחום הזה בצורה רצינית, וכך התחלתי ללמוד ג'יו-ג'יטסו. מאז לא הסתבכתי שוב בקטטה, אז עד היום אני לא יודע אם הג'יו-ג'יטסו עובד כשהולכים מכות. בכל מקרה, אני ממשיך להתאמן גם בריצה".

כך לדבריו גילה המאשטרה ("מאסטר" בפורטוגזית) ריקרדו דה לה ריבה, בן 45, את אמנות הלחימה המזרחית העתיקה, שבאמצעותה קנה לעצמו שם עולמי בתחום. שלושים שנה לאחר אותו מרדף גורלי, כשברקורד שלו שבע אליפויות עולם, אחד מבתי הספר המצליחים בעולם לג'יו-ג'יטסו ברזילאי ושיטת לחימה מקורית משלו הנלמדת במרכזים בכל רחבי העולם, הגיע בשבוע שעבר דה לה ריבה לתל אביב להנחות את חניכיו בארץ הקודש סדנה בת שבוע.

יד על הכותל המערבי

אם מעולם לא שמעתם על ג'יו-ג'יטסו ברזילאי, אתם לא לבד. הענף, שכבר קנה לו נפשות רבות בארצות הברית, ביפן, באירופה וכמובן בברזיל, נמצא בארץ בחיתוליו. מדובר באמנות לחימה על הקרקע, שכמו ענפי ספורט נוספים הפופולריים בברזיל - כדורגל, כדורעף וקפוארה למשל - מבוססת על גמישות ועל זריזות.

אלא שלדברי דה לה ריבה, הג'יו-ג'יטסו מיועד לכל אדם באשר הוא, ולא רק לשריריים ולגמישים. "מה שמעניין אותי היום זה לקחת אנשים שלא יודעים ג'יו-ג'יטסו בכלל וללמד אותם", אומר דה לה ריבה בריאיון לזמן תל אביב. "לקחת אתלט גבוה וחזק מעניין אותי פחות. האתגר הוא לקחת מישהו, אפילו בן ארבעים, שמעולם לא התנסה באמנויות לחימה ושלא יודע לזוז, וללמד אותו.

למטילים ספק מומלץ להעיף מבט במאשטרה עצמו - גבר צנום ונמוך קומה, בעל קיבורת זרוע ממוצעת מינוס ומראה כללי של מתכנת מחשבים. אם מוסיפים את הצניעות וההומור העצמי, מקבלים את ההפך המושלם לדימוי של מאסטר אמנויות הלחימה משרה האימה.

בעקבות ההמלצה של אביו, החל דה לה ריבה ללמוד ג'יו-ג'יטסו בדוג'ו של קרלסון גרייסי, בן למשפחה המיתולוגית הנחשבת למפתחת העיקרית של הענף. ב-1986 פתח בריו מרכז משלו - "דה לה ריבה ג'יו-ג'יטסו", וכיום השיטה שלו נלמדת בעשרות מרכזים הפרוסים בארצות הברית, ביפן, בקנדה, בספרד וגם כאן בתל אביב, באקדמיה לג'יו-ג'יטסו שפתח תלמידו ונציגו בישראל גדעון זגהר.

איך היית מסכם את השבוע כאן?
"מעולה. אני מרגיש כאן בבית כי תל אביב דומה מאוד לריו: הים, השמש. כל מה שאכלתי כאן - אהבתי. הביקור בירושלים היה עבורי חוויה רוחנית. תמיד ראיתי את הכותל בטלוויזיה, והפעם ממש הגעתי והנחתי עליו את היד. זה היה רגע מיוחד".

דה לה ריבה התוודע גם לחיי הלילה התל אביביים, כשמארחיו לקחו אותו לבר "15 דקות" בארלוזורוב. "דברים כאלה למשל אני לא יכול לעשות בברזיל, אשתי לא נותנת לי", סיכם.

מה מאפיין את לוחמי הג'יו-ג'יטסו הישראלים לעומת עמיתיהם בעולם?
"יש כמה הבדלים. ביפן למשל אף אחד לא שואל שאלות. אם אני אגיד שם למישהו לדפוק את הראש בקיר, אז זה מה שהוא יעשה. בארצות הברית לעומת זאת הם ספקנים מאוד בנוגע לכל טכניקה חדשה, אם היא עובדת או לא, ומרבים לבחון אותה. בישראל הגישה פחות או יותר מאוזנת. שואלים שאלות, אבל עדיין נותנים כבוד.

"דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא שבכל פעם שלימדתי כאן תרגילים עוד באותו היום התלמידים ניסו ליישם אותם בקרבות עצמם, וזה דבר מעולה".

"מאסטר בכל מובן"

מי שארגן את הגעת דה לה ריבה לארץ הוא גדעון זגהר, מייסד "האקדמיה לג'יו-ג'יטסו ו MMA" שבעצמו התאמן תקופה של כשנתיים בדוג'ו של דה לה ריבה בקופה קבנה. "הדבר הכי פחות חשוב מבחינתי בביקור הזה היה הטכניקות שדה לה ריבה לימד", אומר זגהר.

היה לי חשוב שהתלמידים פשוט יראו את הבן אדם, שיראו מאסטר בכל מובן, לא רק באמנויות לחימה אלא גם בחיים. אדם נחמד וצנוע. זה חשוב שהתלמידים גם יראו שאפשר להיות טוב כל כך בתחום וגם להיות ערכי ולא בריון".

למה ג'יו-ג'יטסו ברזילאי?
"כל אחד יכול להתחיל מסיבה אחרת: הגנה עצמית, בניית ביטחון עצמי, כושר. אחרי שנכנסים לזה מגלים מטרות נעלות יותר. מגלים שזו אמנות ברמה גבוהה מאוד, אמנות עם אופק אין סופי, שכל מי שעוסק בה צריך להתמיד וכל הזמן לתקן את עצמו".

צביקה שוורץ, מתלמידיו הוותיקים של זגהר, מדבר על הג'יו-ג'יטסו כדרך חיים: "מבחינה פיזית אתה מגלה על הגוף שלך כל מיני דברים שלא האמנת, וגם בהיבט הנפשי יש דברים שאתה מגלה רק מתוך ההתמדה במשך השנים. יש פה אחווה אמיתית, בלי מאבקי אגו, וזו באמת הדרך של דה לה ריבה".

רגע לפני שעלה המאשטרה דה לה ריבה למטוס בחזרה לברזיל ביום שני הוא סיפר כי דווקא בנו יקירו ממאן ללכת בדרכיו ואינו עוסק כלל בג'יו-ג'יטסו ברזילאי.

זה מפריע לך?
"בכלל לא. עדיף שילך לכדורגל. יש בזה יותר כסף".

היתרון שבקופסה – מדוע טוב לתרגל טכניקות בחוקים מסויימים מאשר ללא חוקים כלל - גדעון זגהר

למאמרים נוספים ולאימונים כנסו לאתר האקדמיה לג'יו ג'יטסו ו MMA

באומנות ג'יו ג'יטסו ברזילאי אין משתמשים במכות יד ובעיטות מכל סוג שהוא. כיוון שמדובר על שיטת לחימה, נראה שהדבר מגביל ומונע מהשיטה ומהמתאמנים בה להיות יעילים, אפקטיבים ובעלי פרספקטיבה רחבה וראליסטית ללחימה.

יתכן ותתעורר השאלה מדוע להגביל את מרחב אפשרות הפעולה (לאותו תחום) מראש? מדוע לא עדיפה האפשרות ללמוד שיטת לחימה רחבה ובעלת אפשרויות פעולה גדולות בהרבה על מנת לגבור על יריב?

שאלות אילו הינן שכיחות בקרב תלמידים מתחילים והן משמשות כאסטרטגיה שיווקית לשיטות לחימה רבות מקבוצת ה"אנחנו יודעים ומלמדים את מה שקורה באמת ברחוב".

באופן אישי, שאלת הפרקטיות של הג'יו-ג'יטסו אינה מעסיקה אותי כלל, אך גם לשאלה זו אתייחס מאוחר יותר.

ברצוני לעסוק בסיבות הצבת כללים וחוקים ברורים של כללי המשחק בג'יו ג'יטסו.

אנו צומחים וגדלים כל הזמן, אך חיי היום יום שלנו מציבים גרויים שונים מתחומים שונים באופן מתון בדרך כלל, שבהם אין אפקט חד משמעי ומהיר לרוב ההחלטות והתגובות שנקיים. גם אם לאחר זמן מה ישנן השלכות על פעולותינו, קל מאוד לשכוח או לקשר את התוצאה לפעולה באופן שגוי או לא מדוייק. מאחר וכל כך קל לשגות לגבי ההשלכות של רוב פעולותינו השיגרתיות, לא מתעוררת השאלה : איך ניתן לבצע פעולות באופן טוב יותר?

השאלה תתעורר כאשר נחווה תוצאה לא רצויה באופן מידי וברור.

על מנת לאפשר לפעולותינו לקבל השלכות בעלות אופי מהיר וברור, צריך לצמצם את גבולות גזרת הפעולה. עלינו למקד עצמנו לסביבת משחק סטרילית ולקבל את כללי המשחק של אותה סביבה. נדמה אולי שאפשר לנצח במשחק שח אם השחקן ירמה או יהפוך את לוח המשחק, אך בכללים של משחק שח זה לא נחשב ניצחון, וטפשי יהיה לראות זאת אחרת. או לכל הפחות מי שיראה בכך ניצחון לא ידע שח לעולם.

שחקן שח מקבל על עצמו את החוקים והכללים של המשחק. הפרש יכול לנוע לאחד מהריבועים הסמוכים לריבוע שעליו הוא נמצא, אבל לא לאותה עמודה, שורה או לאותו אלכסון. יש להניע את כלי המשחק לסרוגין, וכו...

החוקים אומנם מגבילים את אפשרויות הפעולה אך ממקדים את השחקן ודורשים ממנו תחכום וחשיבה מעמיקה "בתוך הקופסה" של כללי המשחק, והמשחק בתמורה, מקנה לשחקן מראה והצבעה מהירה ומדוייקת לתגובה נכונה או מוטעית. לצד הנאה כמובן. מיומנות בשח יכולה להתפתח בתוך הכללים של שח. וליתר דיוק, כל מיומנות נרכשת בתוך ה"קופסה" של אותה מיומנות עצמה. כלומר, על מנת להעמיק ולשכלל מיומנות במצבים מסויימים, עלינו לגרום לאותם מצבים להופיע לעיתים תכופות ובוריאציות שונות ורבות ככל האפשר לאורך זמן. הגבלת התחום מעלה את תדירות מצבים אילו. ללא הגבלת התחום, יתכן שהמצבים לא יגיעו כלל או שכהסיטואציה תגיע, לא תהיה לי כלל שליטה עליה. הבדיחה ש"מומחה יודע יותר ויותר על פחות ופחות עד שהוא יודע הכל על כלום" מצביעה על כך בהומור.

יתרון נוסף ב"קופסה", שהיא מאפשרת פעולה וחשיבה שמחוצה לה. כדי לחשוב מחוץ לקופסה עדיין צריך קופסה...

מכאן אני רוצה לגעת בפרקטיות של ג'יו ג'יטסו. בכדי שאומנות לחימה תהיה קשורה ללחימה, יש לבחור סדרת חוקים וכללים שבהם יש חיכוך סביבתי אותנטי ולתרגל במסגרת החוקים האלה. לעומת זאת, כשמגדירים באופן מלאכותי (כתוצאה מבטיחות, חוסר הבנה, אמונות טפלות, שמירה על תבניות תנועה מסורתיות) סדרה של כללים וחוקים, ניתן לקבל את היתרונות של שיפור מיומנות, אך לא מחוייב מכך שהפן הלחימתי ישתכלל, כיוון שבלחימה ההתנגדות של התוקף תהיה תמיד אותנטית (בהנחה שהתוקף לא עשה את אותה טעות).

דוגמא טובה לכך היא כל אותן טכניקות לחימה אשר מתורגלות אך ורק כנגד התקפות קבועות מראש ולעולם לא יכנסו לפעולה מול התנגדות אותנטית בקרב. לכן אפשר לראות כשרונות גדולים בטכניקה שרמת הלחימה שלהם נמוכה מאוד. נכון לומר, שתבניות התנועה שהם מתרגלים מפריעות להם אפילו לתגובה ספונטנית.

חוקים של משחק הנשענים על חיכוך סביבתי אותנטי, אינם רק משפרים לנו את איכות אומנות הלחימה, אלא גם מזקקים ולעיתים מנפצים את תבניות התנועה המסורתיות והקבועות מראש ונותנים לנו שיעור חשוב על כנות וחיבור עם המציאות שהן קרקע פוריה לרוח של אמת.

ג'יו ג'יטסו , שעוסק בחיכוך סביבתי אותנטי, גם אם מוגבל, מלמד אותנו עקרונות של התמודדות מול התנגדות אמיתית. עקרונות שניתן להשליך מחוץ לקופסה. עקרונות שמתגלים רק לאילו שהתרגול התקיים בתוך הקופסה בהתמדה ובמודעות במשך זמן רב. עקרונות אילו ישפרו את העמדה בלחימה ללא חוקים משתי סיבות : האחת, הבנת עקרונות לחימה מול התנגדות אמיתית שיסיעו בכאוס מול כל אחד גם כשאין חוקים. והשניה, שיתכן ויתאפשר להוביל את היריב לקופסה, ששם יש יתרון ברור.

תרגול אומנויות לחימה "ראליסטיות", בדרך כלל גורר חוסר הבנה כיוון שלא ניתן לתרגל אותן בהתנגדות אמיתית כשלעצמן, מסיבות בטיחותיות, ולכן כדי להעמיק בהן מעשית, הדרך הטובה ביותר היא להתאמן בכמה קופסאות בו זמנית.

הפער בין התרגול הלקוי לבין התוצאה הרצויה, בדרך כלל מתמלא באופן לא מודע באמונות ובמיתוסים שנקראים לעיתים "רוחניות". רוחניות שלא בוחנת עצמה ונשענת על חוסר הבנה.

אומנויות לחימה "יעילות" ללא כללים, מובילות לתרגול בחוסר חיכוך סביבתי אותנטי עקב בטיחות, שמוביל לתבניות תנועה לא רלוונטיות, שעלולות להוביל לחוסר כנות ולחוסר חיבור עם מציאות קרבית, שמוסברות כ"רוחניות" מופרכת.

אומנויות לחימה כמו ג'יו ג'יטסו, איגרוף, אומנויות לחימה משולבות, ג'ודו, האבקות, קיק בוקס וכו.. אמנם מגבילות עצמן לחוקים וכללים אך אפקטיביות בשל כך לאפשרויות הקרביות שגם מחוץ לגבולות הגזרה שלהן, והן ראליסטיות יותר מה"ראליסטיות".

מעבר לפן הלחימתי שבאומנות הלחימה, רוחניות בריאה תצמח רק ברוח של אמת וחיבור עם המציאות.

סמינר עם אלן מורייס

אלן מורייס, מדריך ג'יו-ג'יטסו מבית הספר של קרלסון גרייסי, מגיע לארץ כדי להעביר לנו אימונים במשך שבוע שלם.
קבלו 2 סרטונים קצרים שלו :






לפרטים לפנות ללוקאס.

הסרט "Choke" והדגמה של BJJ

הסרט Choke הוא סרט בגדר חובה לכל מתאמן בג'יו-ג'יטסו שצולם ב1995 (תחילת הMMA)

הסרט מתמקד באגדת הג'יו-ג'יטסו ריקסון גרייסי, במנטאליות של הלוחם, ובטורניר שנערך באותה שנה ביפן שהיווה את אבני היסוד לתחילת הספורט MMA יחד עם הUFC הראשונים בכיכובו של אחיו של ריקסון, הויס גרייסי.

http://www.mma-core.com/videos/_Rickson_Gracie_Choke_Part_1?vid=10001375&tid=104

http://www.mma-core.com/videos/_Rickson_Gracie_Choke_Part_2?vid=10001376&tid=104

מס' שנים אח"כ הוזמנו ריקסון ואחיו רוילר להציג את השיטה ששינתה את כל התפיסה לגבי אומנויות הלחימה בעולם הלו היא הג'יו-ג'יטסו הברזילאי.

http://www.mma-core.com/videos/_Rickson_and_Royler_Gracie_Jiu_Jitsu_Demonstration_?vid=10000416&tid=104

אימון משותף עם קבוצת הג'ודו של טריש

היום הפתיעה אותנו טריש בר און וקבוצת הג'ודו שלה והתאמנו יחד.
תמיד טוב לפגוש עוד אנשים נחמדים ומקצועיים.

ליצירת קשר עם מועדון הג'ודו:

http://www.judo-bujinkan.com/index.php?tPath=1_2_86_198

אימון ששווה לראות

Bj penn (ללא חולצה) ו Leo viera מתאמנים אימון קליל.
שימו לב לגמישות של penn באגן, דבר שמאפשר לו לבצע reguard בהצלבת רגליו.
Eddie bravo המציא Guard חדש וטקטיקת לחימה חדשה ללא גי על בסיס הגמישות הזו.





סרטון של bravo שמדגים אפשרויות של ה guard שפיתח :

בירה אחרי אימון

שנים שאנו משלבים בין השניים ועכשיו זה בדוק :)

מאמר שדויד הראה לי...

בירה וספורט שילוב מנצח
מאת: לימור בן חיים - דיאטנית קלינית
מחקרים מדעיים חדשים שפורסמו לאחרונה מגלים כי שתייה מתונה של בירה לבנה וספורט הם שילוב מנצח. אחד המחקרים נערך באוניברסיטת גרנדה בספרד וקבע כי בירה מנצחת את המים בהחזרת נוזלים לגוף ובספיגתם לאחר ביצוע פעילות ספורטיבית מאומצת. החוקר הראשי, פרופסור מנואל גארסון מהפקולטה לרפואה, בדק 25 סטודנטים במהלך מספר חודשים. הסטודנטים הספרדים אשר התנדבו לטובת המחקר, התבקשו לרוץ על מסילה בטמפרטורה חמה ביותר של 40 מעלות צלסיוס עד שהגיעו למצב הקרוב לתשישות. לפני הגעתם לנקודת השבירה נבדקה בגופם רמת ההידרציה כלומר איזון הנוזלים והמלחים בדמם, דרגת הריכוז והכישורים המוטוריים שלהם. לאחר הבדיקה חולקו הסטודנטים התשושים לשתי קבוצות, כאשר לקבוצה אחת ניתנה כוס של כ- 550 מ"ל בירה ולקבוצה השנייה נתנו לשתות כמות זהה של מים. לאחר מכן כל קבוצה הורשתה לשתות באופן חופשי מים להשלמת הנוזלים.
בתום הניסוי נבדקו שוב הפרמטרים השונים והתגלתה תמונת מצב מעניינת. הסתבר כי בקרב קבוצת הסטודנטים ששתו בירה נמצא כי החזרת הנוזלים בגופם התרחשה באופן טוב ומהיר יותר בהשוואה לקבוצה ששתתה מים.
פרופסור גארסון אשר עמד בראש צוות החוקרים מייחס תוצאות אלו לרכיבים הייחודיים שקיימים בבירה. הרכב הגזים, הסוכר והמלחים שמכילה הבירה עזרו לספיגה מהירה יותר של נוזלים בגופם של הסטודנטים. ההסבר המדעי לכך הוא שהפחמן הדו חמצני, שבבירה המוגזת, עוזר להרוות את הצמא מהר יותר, הסוכר שבבירה מחזיר את הגלוקוז הנדרש בדם לאחר פעילות מאומצת כזו וכן המלחים בבירה מאזנים את השינויים שהתרחשו בדם במהלך הפעילות הספורטיבית.
בעקבות תוצאות הניסוי, יצאו החוקרים בהמלצה בריאותית, כחלק מתזונת ספורטאים ואתלטים לאחר פעילות ספורטיבית, לצרוך באופן מתון בירה של עד כחצי ליטר ליום לגברים וכרבע ליטר ליום לאישה.
באשר לאיבוד נוזלים במהלך ביצוע פעילות ספורטיבית, חשוב לדעת, כי אדם ממוצע מאבד כליטר של נוזלים בכל שעה באמצעות הזעה במהלך פעילות ספורטיבית מאומצת. ספורטאים שאינם מצליחים להחזיר לעצמם נוזלים לאחר פעילות ספורטיבית, יהיו עייפים יותר ויסבלו מסחרחורת וכאבי ראש. במקרה זה ראוי לציין כי ד"ר חואן קורבלן, קרדיולוג בכיר, העובד עם שחקני קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד ושל נבחרת הכדורסל הלאומית של ספרד ממליץ לספורטאיו המקצוענים לשתות בירה, כמשקה המועדף להחזרת נוזלים לגוף לאחר פעילות מאומצת.מסתבר שעל אף העובדה, כי משחר ההיסטוריה שתיית בירה נחשבה כסגולה לבריאות טובה, ניכר כי בתרבות המודרנית הקשר בין בירה ובריאות נמצא עדיין בחיתוליו. בהקשר זה ראוי לציין כי בירה לבנה היא משקה טבעי, המיוצר מגרעיני שעורה היוצרים את הלתת, מצמח הכישות, המעניק טעם מריר וכמובן ממים. בעזרת שמרים, שהם האחראים לתסיסה, הופך הסוכר בלתת השעורה לאלכוהול ונוצרת הבירה. בירה מכילה גם פחמימות, ויטמיני B ורכיבים צמחיים, שמקורם בחומרי הגלם. במצרים העתיקה, ערש הולדתה של הבירה, היא הוגשה כמשקה לאלים וענגה את חיכם של מלכים ואלופים בחגיגות ובפסטיבלים.
כיאה לאלופים, נשאלו לאחרונה 20 אצני צמרת במסגרת מחקר מדעי שנערך בגרמניה על הרגלי התזונה האולימפיים שלהם, באמצעות שאלוני תזונה מפורטים והשיבו מה הם נוהגים לאכול לפני, במשך ואחרי מרוץ לאומי של 1,200 ק"מ שכולל 7 שלבים. מניתוח התשובות שהתקבלו הסתבר, כי לאצנים יש טעם דומה. החיך הספורטיבית שלהם העדיפה בבוקר המרוץ לאכול לחמנייה עם ריבה, חמאה וגבינה. במהלך המרוץ הם העדיפו לחם, בננה שוקולד ושתו כמובן מים. בערב בסיום כל שלב ולפני השלב הבא שאחריו הם העדיפו לאכול בשר, אטריות וברוב קולות שתו בירה. המחקר פורסם בכתב העת המדעי הגרמני Praxis בחודש מרץ 2008.
מחקר מדעי נוסף שמחזק את העובדה שבירה וספורט הם שילוב מנצח, נערך במכון הלאומי לבריאות הציבור באוניברסיטת סאות'רן בדנמרק, בשיתוף המכון לרפואה מונעת באוניברסיטת קופנהגן, אף היא בדנמרק וקבע כי שתייה קבועה ומתונה של בירה מורידה באופן משמעותי את הסיכון למות ממחלות לב במיוחד בשילוב עם ספורט. המחקר בחן את הקשר שבין שתייה מתונה וקבועה של בירה, בשילוב עם פעילות ספורטיבית, לבין הסיכון למות ממחלות לב. לקראת תחילת המחקר נאספו נתונים רפואיים של 11,914 גברים ונשים בריאים מרחבי דנמרק, בגילאי עשרים ומעלה ללא כל היסטוריה רפואית של מחלות לב. במהלך 20 השנים הבאות בהן התנהל המחקר, בוצע מעקב רפואי קפדני אחר המשתתפים, אשר כלל בין היתר הרגלי ספורט, תזונה ושתייה ובתהליך איסוף הנתונים נמצא, כי בפרק זמן זה נפטרו 5,901 איש מקרב משתתפי המחקר, מתוכם 1,242 איש כתוצאה ממחלת לב. מניתוח תוצאות הנתונים שנאספו במהלך המחקר, התקבלה תמונת מצב אופטימית, נמצא כי שתייה מתונה וקבועה של בירה בשילוב עם פעילות גופנית קבועה, מורידים את הסיכון למות ממחלות לב בכ- 50% בהשוואה למצב של הימנעות משתייה והיעדר פעילות גופנית. נתון מעניין נוסף אשר עולה מהמחקר מצא כי בקרב אלו, אשר שילבו בין שתייה קבועה ומתונה של בירה לבין פעילות גופנית היה הסיכון נמוך יותר בכ- 30% מהשוואה לאילו אשר ביצעו פעילות גופנית קבועה, ושלא שתו בירה. מסתבר גם, כי ביצוע פעילות ספורטיבית מאומצת ושתייה מופרזת של בירה מעלים את הסיכון למות ממחלות לב. החוקרים קבעו כי ממצאים אלו מצביעים באופן ישיר על כך, ששתייה מתונה וקבועה של בירה מביאה לירידה משמעותית בסיכון למות ממחלות לב וכי השפעתה המטיבה מתחזקת בשילוב עם פעילות ספורטיבית קבועה.
המחקר פורסם בכתב העת המדעי האירופי לבריאות הלב, היוצא באוניברסיטת אוקספורד באנגליה ומצטרף לשורה של מחקרים, אשר מצביעים על כך, ששתייה מתונה וקבועה של בירה מורידה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, סוכרת, סוגים מסוימים של סרטן, משפרת את התפקוד הקוגניטיבי, מסייעת לזיכרון, תורמת למצב הרוח וכאשר צורכים אותה עם ספורט, מקבלים שילוב מנצח.