כתבה מעיתון מעריב (21.4.10) - נמרוד בוסו

לאימונים ומאמרים נוספים כנסו לאתר האקדמיה לג'יו ג'יטסו ו MMA

מאסטר הג'יו-ג'יטסו הברזילאי ביקר את חסידיו בת"א

ריקרדו דה לה ריבה, המאסטר של הג'יו-ג'יטסו הברזילאי, נחת בארצנו לסדנה אישית שהעניק לחניכיו המקומיים. לזמן תל אביב הוא סיפר איך חטף מכות בים כשהיה בן 15, ומדוע ימליץ לבן שלו ללכת דווקא לכדורגל

"כשהייתי בן 15 אני והאחים שלי הסתבכנו במכות בחוף של ריו, והיינו צריכים לברוח. אחר כך התחבאנו בבית וקיללנו. אבא שלי, שהיה אדם חכם, אמר לי שאם אני רוצה להצליח להכות בחזרה בפעם הבאה, כדאי שאלמד את התחום הזה בצורה רצינית, וכך התחלתי ללמוד ג'יו-ג'יטסו. מאז לא הסתבכתי שוב בקטטה, אז עד היום אני לא יודע אם הג'יו-ג'יטסו עובד כשהולכים מכות. בכל מקרה, אני ממשיך להתאמן גם בריצה".

כך לדבריו גילה המאשטרה ("מאסטר" בפורטוגזית) ריקרדו דה לה ריבה, בן 45, את אמנות הלחימה המזרחית העתיקה, שבאמצעותה קנה לעצמו שם עולמי בתחום. שלושים שנה לאחר אותו מרדף גורלי, כשברקורד שלו שבע אליפויות עולם, אחד מבתי הספר המצליחים בעולם לג'יו-ג'יטסו ברזילאי ושיטת לחימה מקורית משלו הנלמדת במרכזים בכל רחבי העולם, הגיע בשבוע שעבר דה לה ריבה לתל אביב להנחות את חניכיו בארץ הקודש סדנה בת שבוע.

יד על הכותל המערבי

אם מעולם לא שמעתם על ג'יו-ג'יטסו ברזילאי, אתם לא לבד. הענף, שכבר קנה לו נפשות רבות בארצות הברית, ביפן, באירופה וכמובן בברזיל, נמצא בארץ בחיתוליו. מדובר באמנות לחימה על הקרקע, שכמו ענפי ספורט נוספים הפופולריים בברזיל - כדורגל, כדורעף וקפוארה למשל - מבוססת על גמישות ועל זריזות.

אלא שלדברי דה לה ריבה, הג'יו-ג'יטסו מיועד לכל אדם באשר הוא, ולא רק לשריריים ולגמישים. "מה שמעניין אותי היום זה לקחת אנשים שלא יודעים ג'יו-ג'יטסו בכלל וללמד אותם", אומר דה לה ריבה בריאיון לזמן תל אביב. "לקחת אתלט גבוה וחזק מעניין אותי פחות. האתגר הוא לקחת מישהו, אפילו בן ארבעים, שמעולם לא התנסה באמנויות לחימה ושלא יודע לזוז, וללמד אותו.

למטילים ספק מומלץ להעיף מבט במאשטרה עצמו - גבר צנום ונמוך קומה, בעל קיבורת זרוע ממוצעת מינוס ומראה כללי של מתכנת מחשבים. אם מוסיפים את הצניעות וההומור העצמי, מקבלים את ההפך המושלם לדימוי של מאסטר אמנויות הלחימה משרה האימה.

בעקבות ההמלצה של אביו, החל דה לה ריבה ללמוד ג'יו-ג'יטסו בדוג'ו של קרלסון גרייסי, בן למשפחה המיתולוגית הנחשבת למפתחת העיקרית של הענף. ב-1986 פתח בריו מרכז משלו - "דה לה ריבה ג'יו-ג'יטסו", וכיום השיטה שלו נלמדת בעשרות מרכזים הפרוסים בארצות הברית, ביפן, בקנדה, בספרד וגם כאן בתל אביב, באקדמיה לג'יו-ג'יטסו שפתח תלמידו ונציגו בישראל גדעון זגהר.

איך היית מסכם את השבוע כאן?
"מעולה. אני מרגיש כאן בבית כי תל אביב דומה מאוד לריו: הים, השמש. כל מה שאכלתי כאן - אהבתי. הביקור בירושלים היה עבורי חוויה רוחנית. תמיד ראיתי את הכותל בטלוויזיה, והפעם ממש הגעתי והנחתי עליו את היד. זה היה רגע מיוחד".

דה לה ריבה התוודע גם לחיי הלילה התל אביביים, כשמארחיו לקחו אותו לבר "15 דקות" בארלוזורוב. "דברים כאלה למשל אני לא יכול לעשות בברזיל, אשתי לא נותנת לי", סיכם.

מה מאפיין את לוחמי הג'יו-ג'יטסו הישראלים לעומת עמיתיהם בעולם?
"יש כמה הבדלים. ביפן למשל אף אחד לא שואל שאלות. אם אני אגיד שם למישהו לדפוק את הראש בקיר, אז זה מה שהוא יעשה. בארצות הברית לעומת זאת הם ספקנים מאוד בנוגע לכל טכניקה חדשה, אם היא עובדת או לא, ומרבים לבחון אותה. בישראל הגישה פחות או יותר מאוזנת. שואלים שאלות, אבל עדיין נותנים כבוד.

"דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא שבכל פעם שלימדתי כאן תרגילים עוד באותו היום התלמידים ניסו ליישם אותם בקרבות עצמם, וזה דבר מעולה".

"מאסטר בכל מובן"

מי שארגן את הגעת דה לה ריבה לארץ הוא גדעון זגהר, מייסד "האקדמיה לג'יו-ג'יטסו ו MMA" שבעצמו התאמן תקופה של כשנתיים בדוג'ו של דה לה ריבה בקופה קבנה. "הדבר הכי פחות חשוב מבחינתי בביקור הזה היה הטכניקות שדה לה ריבה לימד", אומר זגהר.

היה לי חשוב שהתלמידים פשוט יראו את הבן אדם, שיראו מאסטר בכל מובן, לא רק באמנויות לחימה אלא גם בחיים. אדם נחמד וצנוע. זה חשוב שהתלמידים גם יראו שאפשר להיות טוב כל כך בתחום וגם להיות ערכי ולא בריון".

למה ג'יו-ג'יטסו ברזילאי?
"כל אחד יכול להתחיל מסיבה אחרת: הגנה עצמית, בניית ביטחון עצמי, כושר. אחרי שנכנסים לזה מגלים מטרות נעלות יותר. מגלים שזו אמנות ברמה גבוהה מאוד, אמנות עם אופק אין סופי, שכל מי שעוסק בה צריך להתמיד וכל הזמן לתקן את עצמו".

צביקה שוורץ, מתלמידיו הוותיקים של זגהר, מדבר על הג'יו-ג'יטסו כדרך חיים: "מבחינה פיזית אתה מגלה על הגוף שלך כל מיני דברים שלא האמנת, וגם בהיבט הנפשי יש דברים שאתה מגלה רק מתוך ההתמדה במשך השנים. יש פה אחווה אמיתית, בלי מאבקי אגו, וזו באמת הדרך של דה לה ריבה".

רגע לפני שעלה המאשטרה דה לה ריבה למטוס בחזרה לברזיל ביום שני הוא סיפר כי דווקא בנו יקירו ממאן ללכת בדרכיו ואינו עוסק כלל בג'יו-ג'יטסו ברזילאי.

זה מפריע לך?
"בכלל לא. עדיף שילך לכדורגל. יש בזה יותר כסף".

היתרון שבקופסה – מדוע טוב לתרגל טכניקות בחוקים מסויימים מאשר ללא חוקים כלל - גדעון זגהר

למאמרים נוספים ולאימונים כנסו לאתר האקדמיה לג'יו ג'יטסו ו MMA

באומנות ג'יו ג'יטסו ברזילאי אין משתמשים במכות יד ובעיטות מכל סוג שהוא. כיוון שמדובר על שיטת לחימה, נראה שהדבר מגביל ומונע מהשיטה ומהמתאמנים בה להיות יעילים, אפקטיבים ובעלי פרספקטיבה רחבה וראליסטית ללחימה.

יתכן ותתעורר השאלה מדוע להגביל את מרחב אפשרות הפעולה (לאותו תחום) מראש? מדוע לא עדיפה האפשרות ללמוד שיטת לחימה רחבה ובעלת אפשרויות פעולה גדולות בהרבה על מנת לגבור על יריב?

שאלות אילו הינן שכיחות בקרב תלמידים מתחילים והן משמשות כאסטרטגיה שיווקית לשיטות לחימה רבות מקבוצת ה"אנחנו יודעים ומלמדים את מה שקורה באמת ברחוב".

באופן אישי, שאלת הפרקטיות של הג'יו-ג'יטסו אינה מעסיקה אותי כלל, אך גם לשאלה זו אתייחס מאוחר יותר.

ברצוני לעסוק בסיבות הצבת כללים וחוקים ברורים של כללי המשחק בג'יו ג'יטסו.

אנו צומחים וגדלים כל הזמן, אך חיי היום יום שלנו מציבים גרויים שונים מתחומים שונים באופן מתון בדרך כלל, שבהם אין אפקט חד משמעי ומהיר לרוב ההחלטות והתגובות שנקיים. גם אם לאחר זמן מה ישנן השלכות על פעולותינו, קל מאוד לשכוח או לקשר את התוצאה לפעולה באופן שגוי או לא מדוייק. מאחר וכל כך קל לשגות לגבי ההשלכות של רוב פעולותינו השיגרתיות, לא מתעוררת השאלה : איך ניתן לבצע פעולות באופן טוב יותר?

השאלה תתעורר כאשר נחווה תוצאה לא רצויה באופן מידי וברור.

על מנת לאפשר לפעולותינו לקבל השלכות בעלות אופי מהיר וברור, צריך לצמצם את גבולות גזרת הפעולה. עלינו למקד עצמנו לסביבת משחק סטרילית ולקבל את כללי המשחק של אותה סביבה. נדמה אולי שאפשר לנצח במשחק שח אם השחקן ירמה או יהפוך את לוח המשחק, אך בכללים של משחק שח זה לא נחשב ניצחון, וטפשי יהיה לראות זאת אחרת. או לכל הפחות מי שיראה בכך ניצחון לא ידע שח לעולם.

שחקן שח מקבל על עצמו את החוקים והכללים של המשחק. הפרש יכול לנוע לאחד מהריבועים הסמוכים לריבוע שעליו הוא נמצא, אבל לא לאותה עמודה, שורה או לאותו אלכסון. יש להניע את כלי המשחק לסרוגין, וכו...

החוקים אומנם מגבילים את אפשרויות הפעולה אך ממקדים את השחקן ודורשים ממנו תחכום וחשיבה מעמיקה "בתוך הקופסה" של כללי המשחק, והמשחק בתמורה, מקנה לשחקן מראה והצבעה מהירה ומדוייקת לתגובה נכונה או מוטעית. לצד הנאה כמובן. מיומנות בשח יכולה להתפתח בתוך הכללים של שח. וליתר דיוק, כל מיומנות נרכשת בתוך ה"קופסה" של אותה מיומנות עצמה. כלומר, על מנת להעמיק ולשכלל מיומנות במצבים מסויימים, עלינו לגרום לאותם מצבים להופיע לעיתים תכופות ובוריאציות שונות ורבות ככל האפשר לאורך זמן. הגבלת התחום מעלה את תדירות מצבים אילו. ללא הגבלת התחום, יתכן שהמצבים לא יגיעו כלל או שכהסיטואציה תגיע, לא תהיה לי כלל שליטה עליה. הבדיחה ש"מומחה יודע יותר ויותר על פחות ופחות עד שהוא יודע הכל על כלום" מצביעה על כך בהומור.

יתרון נוסף ב"קופסה", שהיא מאפשרת פעולה וחשיבה שמחוצה לה. כדי לחשוב מחוץ לקופסה עדיין צריך קופסה...

מכאן אני רוצה לגעת בפרקטיות של ג'יו ג'יטסו. בכדי שאומנות לחימה תהיה קשורה ללחימה, יש לבחור סדרת חוקים וכללים שבהם יש חיכוך סביבתי אותנטי ולתרגל במסגרת החוקים האלה. לעומת זאת, כשמגדירים באופן מלאכותי (כתוצאה מבטיחות, חוסר הבנה, אמונות טפלות, שמירה על תבניות תנועה מסורתיות) סדרה של כללים וחוקים, ניתן לקבל את היתרונות של שיפור מיומנות, אך לא מחוייב מכך שהפן הלחימתי ישתכלל, כיוון שבלחימה ההתנגדות של התוקף תהיה תמיד אותנטית (בהנחה שהתוקף לא עשה את אותה טעות).

דוגמא טובה לכך היא כל אותן טכניקות לחימה אשר מתורגלות אך ורק כנגד התקפות קבועות מראש ולעולם לא יכנסו לפעולה מול התנגדות אותנטית בקרב. לכן אפשר לראות כשרונות גדולים בטכניקה שרמת הלחימה שלהם נמוכה מאוד. נכון לומר, שתבניות התנועה שהם מתרגלים מפריעות להם אפילו לתגובה ספונטנית.

חוקים של משחק הנשענים על חיכוך סביבתי אותנטי, אינם רק משפרים לנו את איכות אומנות הלחימה, אלא גם מזקקים ולעיתים מנפצים את תבניות התנועה המסורתיות והקבועות מראש ונותנים לנו שיעור חשוב על כנות וחיבור עם המציאות שהן קרקע פוריה לרוח של אמת.

ג'יו ג'יטסו , שעוסק בחיכוך סביבתי אותנטי, גם אם מוגבל, מלמד אותנו עקרונות של התמודדות מול התנגדות אמיתית. עקרונות שניתן להשליך מחוץ לקופסה. עקרונות שמתגלים רק לאילו שהתרגול התקיים בתוך הקופסה בהתמדה ובמודעות במשך זמן רב. עקרונות אילו ישפרו את העמדה בלחימה ללא חוקים משתי סיבות : האחת, הבנת עקרונות לחימה מול התנגדות אמיתית שיסיעו בכאוס מול כל אחד גם כשאין חוקים. והשניה, שיתכן ויתאפשר להוביל את היריב לקופסה, ששם יש יתרון ברור.

תרגול אומנויות לחימה "ראליסטיות", בדרך כלל גורר חוסר הבנה כיוון שלא ניתן לתרגל אותן בהתנגדות אמיתית כשלעצמן, מסיבות בטיחותיות, ולכן כדי להעמיק בהן מעשית, הדרך הטובה ביותר היא להתאמן בכמה קופסאות בו זמנית.

הפער בין התרגול הלקוי לבין התוצאה הרצויה, בדרך כלל מתמלא באופן לא מודע באמונות ובמיתוסים שנקראים לעיתים "רוחניות". רוחניות שלא בוחנת עצמה ונשענת על חוסר הבנה.

אומנויות לחימה "יעילות" ללא כללים, מובילות לתרגול בחוסר חיכוך סביבתי אותנטי עקב בטיחות, שמוביל לתבניות תנועה לא רלוונטיות, שעלולות להוביל לחוסר כנות ולחוסר חיבור עם מציאות קרבית, שמוסברות כ"רוחניות" מופרכת.

אומנויות לחימה כמו ג'יו ג'יטסו, איגרוף, אומנויות לחימה משולבות, ג'ודו, האבקות, קיק בוקס וכו.. אמנם מגבילות עצמן לחוקים וכללים אך אפקטיביות בשל כך לאפשרויות הקרביות שגם מחוץ לגבולות הגזרה שלהן, והן ראליסטיות יותר מה"ראליסטיות".

מעבר לפן הלחימתי שבאומנות הלחימה, רוחניות בריאה תצמח רק ברוח של אמת וחיבור עם המציאות.