אימון משותף עם קבוצת הג'ודו של טריש

היום הפתיעה אותנו טריש בר און וקבוצת הג'ודו שלה והתאמנו יחד.
תמיד טוב לפגוש עוד אנשים נחמדים ומקצועיים.

ליצירת קשר עם מועדון הג'ודו:

http://www.judo-bujinkan.com/index.php?tPath=1_2_86_198

אימון ששווה לראות

Bj penn (ללא חולצה) ו Leo viera מתאמנים אימון קליל.
שימו לב לגמישות של penn באגן, דבר שמאפשר לו לבצע reguard בהצלבת רגליו.
Eddie bravo המציא Guard חדש וטקטיקת לחימה חדשה ללא גי על בסיס הגמישות הזו.





סרטון של bravo שמדגים אפשרויות של ה guard שפיתח :

בירה אחרי אימון

שנים שאנו משלבים בין השניים ועכשיו זה בדוק :)

מאמר שדויד הראה לי...

בירה וספורט שילוב מנצח
מאת: לימור בן חיים - דיאטנית קלינית
מחקרים מדעיים חדשים שפורסמו לאחרונה מגלים כי שתייה מתונה של בירה לבנה וספורט הם שילוב מנצח. אחד המחקרים נערך באוניברסיטת גרנדה בספרד וקבע כי בירה מנצחת את המים בהחזרת נוזלים לגוף ובספיגתם לאחר ביצוע פעילות ספורטיבית מאומצת. החוקר הראשי, פרופסור מנואל גארסון מהפקולטה לרפואה, בדק 25 סטודנטים במהלך מספר חודשים. הסטודנטים הספרדים אשר התנדבו לטובת המחקר, התבקשו לרוץ על מסילה בטמפרטורה חמה ביותר של 40 מעלות צלסיוס עד שהגיעו למצב הקרוב לתשישות. לפני הגעתם לנקודת השבירה נבדקה בגופם רמת ההידרציה כלומר איזון הנוזלים והמלחים בדמם, דרגת הריכוז והכישורים המוטוריים שלהם. לאחר הבדיקה חולקו הסטודנטים התשושים לשתי קבוצות, כאשר לקבוצה אחת ניתנה כוס של כ- 550 מ"ל בירה ולקבוצה השנייה נתנו לשתות כמות זהה של מים. לאחר מכן כל קבוצה הורשתה לשתות באופן חופשי מים להשלמת הנוזלים.
בתום הניסוי נבדקו שוב הפרמטרים השונים והתגלתה תמונת מצב מעניינת. הסתבר כי בקרב קבוצת הסטודנטים ששתו בירה נמצא כי החזרת הנוזלים בגופם התרחשה באופן טוב ומהיר יותר בהשוואה לקבוצה ששתתה מים.
פרופסור גארסון אשר עמד בראש צוות החוקרים מייחס תוצאות אלו לרכיבים הייחודיים שקיימים בבירה. הרכב הגזים, הסוכר והמלחים שמכילה הבירה עזרו לספיגה מהירה יותר של נוזלים בגופם של הסטודנטים. ההסבר המדעי לכך הוא שהפחמן הדו חמצני, שבבירה המוגזת, עוזר להרוות את הצמא מהר יותר, הסוכר שבבירה מחזיר את הגלוקוז הנדרש בדם לאחר פעילות מאומצת כזו וכן המלחים בבירה מאזנים את השינויים שהתרחשו בדם במהלך הפעילות הספורטיבית.
בעקבות תוצאות הניסוי, יצאו החוקרים בהמלצה בריאותית, כחלק מתזונת ספורטאים ואתלטים לאחר פעילות ספורטיבית, לצרוך באופן מתון בירה של עד כחצי ליטר ליום לגברים וכרבע ליטר ליום לאישה.
באשר לאיבוד נוזלים במהלך ביצוע פעילות ספורטיבית, חשוב לדעת, כי אדם ממוצע מאבד כליטר של נוזלים בכל שעה באמצעות הזעה במהלך פעילות ספורטיבית מאומצת. ספורטאים שאינם מצליחים להחזיר לעצמם נוזלים לאחר פעילות ספורטיבית, יהיו עייפים יותר ויסבלו מסחרחורת וכאבי ראש. במקרה זה ראוי לציין כי ד"ר חואן קורבלן, קרדיולוג בכיר, העובד עם שחקני קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד ושל נבחרת הכדורסל הלאומית של ספרד ממליץ לספורטאיו המקצוענים לשתות בירה, כמשקה המועדף להחזרת נוזלים לגוף לאחר פעילות מאומצת.מסתבר שעל אף העובדה, כי משחר ההיסטוריה שתיית בירה נחשבה כסגולה לבריאות טובה, ניכר כי בתרבות המודרנית הקשר בין בירה ובריאות נמצא עדיין בחיתוליו. בהקשר זה ראוי לציין כי בירה לבנה היא משקה טבעי, המיוצר מגרעיני שעורה היוצרים את הלתת, מצמח הכישות, המעניק טעם מריר וכמובן ממים. בעזרת שמרים, שהם האחראים לתסיסה, הופך הסוכר בלתת השעורה לאלכוהול ונוצרת הבירה. בירה מכילה גם פחמימות, ויטמיני B ורכיבים צמחיים, שמקורם בחומרי הגלם. במצרים העתיקה, ערש הולדתה של הבירה, היא הוגשה כמשקה לאלים וענגה את חיכם של מלכים ואלופים בחגיגות ובפסטיבלים.
כיאה לאלופים, נשאלו לאחרונה 20 אצני צמרת במסגרת מחקר מדעי שנערך בגרמניה על הרגלי התזונה האולימפיים שלהם, באמצעות שאלוני תזונה מפורטים והשיבו מה הם נוהגים לאכול לפני, במשך ואחרי מרוץ לאומי של 1,200 ק"מ שכולל 7 שלבים. מניתוח התשובות שהתקבלו הסתבר, כי לאצנים יש טעם דומה. החיך הספורטיבית שלהם העדיפה בבוקר המרוץ לאכול לחמנייה עם ריבה, חמאה וגבינה. במהלך המרוץ הם העדיפו לחם, בננה שוקולד ושתו כמובן מים. בערב בסיום כל שלב ולפני השלב הבא שאחריו הם העדיפו לאכול בשר, אטריות וברוב קולות שתו בירה. המחקר פורסם בכתב העת המדעי הגרמני Praxis בחודש מרץ 2008.
מחקר מדעי נוסף שמחזק את העובדה שבירה וספורט הם שילוב מנצח, נערך במכון הלאומי לבריאות הציבור באוניברסיטת סאות'רן בדנמרק, בשיתוף המכון לרפואה מונעת באוניברסיטת קופנהגן, אף היא בדנמרק וקבע כי שתייה קבועה ומתונה של בירה מורידה באופן משמעותי את הסיכון למות ממחלות לב במיוחד בשילוב עם ספורט. המחקר בחן את הקשר שבין שתייה מתונה וקבועה של בירה, בשילוב עם פעילות ספורטיבית, לבין הסיכון למות ממחלות לב. לקראת תחילת המחקר נאספו נתונים רפואיים של 11,914 גברים ונשים בריאים מרחבי דנמרק, בגילאי עשרים ומעלה ללא כל היסטוריה רפואית של מחלות לב. במהלך 20 השנים הבאות בהן התנהל המחקר, בוצע מעקב רפואי קפדני אחר המשתתפים, אשר כלל בין היתר הרגלי ספורט, תזונה ושתייה ובתהליך איסוף הנתונים נמצא, כי בפרק זמן זה נפטרו 5,901 איש מקרב משתתפי המחקר, מתוכם 1,242 איש כתוצאה ממחלת לב. מניתוח תוצאות הנתונים שנאספו במהלך המחקר, התקבלה תמונת מצב אופטימית, נמצא כי שתייה מתונה וקבועה של בירה בשילוב עם פעילות גופנית קבועה, מורידים את הסיכון למות ממחלות לב בכ- 50% בהשוואה למצב של הימנעות משתייה והיעדר פעילות גופנית. נתון מעניין נוסף אשר עולה מהמחקר מצא כי בקרב אלו, אשר שילבו בין שתייה קבועה ומתונה של בירה לבין פעילות גופנית היה הסיכון נמוך יותר בכ- 30% מהשוואה לאילו אשר ביצעו פעילות גופנית קבועה, ושלא שתו בירה. מסתבר גם, כי ביצוע פעילות ספורטיבית מאומצת ושתייה מופרזת של בירה מעלים את הסיכון למות ממחלות לב. החוקרים קבעו כי ממצאים אלו מצביעים באופן ישיר על כך, ששתייה מתונה וקבועה של בירה מביאה לירידה משמעותית בסיכון למות ממחלות לב וכי השפעתה המטיבה מתחזקת בשילוב עם פעילות ספורטיבית קבועה.
המחקר פורסם בכתב העת המדעי האירופי לבריאות הלב, היוצא באוניברסיטת אוקספורד באנגליה ומצטרף לשורה של מחקרים, אשר מצביעים על כך, ששתייה מתונה וקבועה של בירה מורידה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, סוכרת, סוגים מסוימים של סרטן, משפרת את התפקוד הקוגניטיבי, מסייעת לזיכרון, תורמת למצב הרוח וכאשר צורכים אותה עם ספורט, מקבלים שילוב מנצח.

ראיון עם ריקרדו דה-לה-ריוה

הראיון תורגם מפורטגזית, ברזיל 2004...

ריקרדו דה-לה-ריוה נחשב כיום לאחד מחמשת ה"מלאכים" של הג'וג'יטסו הברזילאי בעולם כולו.
כשרואים אותו אפשר לחשוב שהוא לא התאמן מעולם, ובטח שלו בג'וג'יטסו. זאת בגלל מבנה גופו הצנום והחיוך הקבוע על פניו. דה-לה-ריוה זה שם נרדף לג'וג'יטסו טכני ומתוחכם, אין עוד אף לוחם שישנם טכניקות שקרויות על שמו. אחד הכינויים של הג'וג'יטסו שלו הוא "שח על המזרון". למרות משקלו הקל, הוא זכה בתחרויות רבות לא רק בקטגורית המשקל שלו, אלא, בקטגוריית ה"אבסולוט" (כל המשקלים). הניצחונות החשובים שלו לדעתו הם רויס גרייסי, רולקר גרייסי ורויילר גרייסי. עוד הישגים : אליפות ברזיל (מקום ראשון), אליפות העולם (מקום ראשון).
ריקרדו דה-לה-ריוה החל להתאמן בג'וג'יטסו בשנת 1980 בהיותו בן 15אצל קרלסון גרייסי.
הוא אימן כ 3 שנים לאחר מכן (1983) באקדמייה של קרלסון וב 1986 היתה לו נבחרת משלו.
מלבד היותו לוחם, מבין תלמידיו של דה-לה-ריוה ישנם רבים שזכו באליפויות ג'וג'יטסו ווולה-טודו (לחימה חופשית). הבולטים בתלמידיו הם : מינוטאורו (אלוף ליגת הפרייד), מינוטואורו, ווליד איסמאיל, ריקרדו ליבירו, מרסלו גרוסו.

שאלה : מה מיחד את הג'וג'יטסו שלך ושל בית-הספר שלך?

דה-לה-ריוה : כשהתחלתי להתאמן כמעט כל האנשים העדיפו לשחק משחק עליון ולעבור שומר. אני לא עשיתי את זה בגלל הנחיתות שלי בכוח ומשקל ולכן לא היתה לי ברירה, שכבתי על הגב במשחק הגנתי. המשחק ההגנתי הנפוץ שאחרים עשו מהשומר היה ניסיון להכניע משומר סגור. ההכנעות האופציונליות הם : אמריקנה (בריח כתף), ג'וג'י (נעילת מרפק) או משולש (חניקה), כלומר, המשחק היה מוגבל מאוד ודרש כוח רב בשל כך. אני ניסיתי להוציא משיווי משקל. רבים עשו זאת גם כן, אבל אני התמקצעתי בעניין ונהיתי הטוב ביותר. בסמינרים כיום בכל העולם וגם בברזיל זה מה שמבקשים ממני, סוופים.
כשהתחלתי להתאמן אצל קרלסון, השומר היה חזק וצמוד ואני התחלתי "לפתוח" את המשחק, להוציא את היריב משיווי משקלו ואז לעלות מעליו ולנסות להכניע כשהמשחק הפוך.
מה שעוזר לי הרבה במשחק הזה זו הגמישות שלי בשרירים ובמפרקים.

שאלה : האם הג'וג'יטסו הוא רק ספורט או שיש משהוא מעבר לכך?

דה-לה-ריוה : בלחימה יש פילוסופיה. בג'וג'יטסו ברזילאי, כל אחד בונה את הפילוסופיה שלו מפני שזוהי לחימה חדשה (60-70 שנים) ולכן אין פילוסופיה כתובה ומרוכזת. משפחת גרייסי הביאה את הג'וג'יטסו מיפן ובעוד כמה שנים יהיה לדעתי מספיק ניסיון וחומר כתוב כדי להפיץ לעולם הבנות פילוסופיות. הג'וג'יטסו בברזיל זה כמו ילד שגדל.
ביפן, הג'וג'יטסו קיים כבר כ-3000 שנים ולכן הדת והפילוסופיה שזורים באומנות. הג'וג'יטסו מלמד כל לוחם ערכים כמו כבוד, חברות והתמדה.
ג'וג'יטסו זהו ספורט אבל זה טוב גם כהגנה עצמית, זה טוב למוח ולמערכת העצבית, ולשחרור מתח. זוהי לחימה שמועילה גם מול סגנונות אחרים (וולה טודו, ופרי פייט).

שאלה : איך אתה מסביר את העובדה שהברזיליים הינם הלוחמים הטובים ביותר כבר זמן רב ?

דה-לה-ריוה : הג'וג'יטסו הברזילאי הוא כמו הכדורגל הברזילאי. זה עיניין של ג'ינגה.
בסמינרים שאני מעביר בכל העולם אני רואה אנשים עם חולצות של קבוצות ברזילאיות וגם של ג'וג'יטסו ברזילאי. הברזילאים משתמשים בהרבה טכניקות. לוחמים מחוץ לברזיל מתאמנים הרבה וחזק, אבל לא תמיד צריך להתאמן כל כך הרבה, צריך להתאמן חכם וגם מנוחה זה דבר חשוב.
ללוחמים מחוץ לברזיל אין "malandragem". לוחמים כאלו תקועים במסורת, הם נוקשים ואין להם ג'ינגה. הם לא מצליחים ללמוד תרגיל חדש ותגובה חדשה כי זה שובר להם את המסורת. לוחמים ברזילאים לומדים גם כן את המסורת, אך מהרגע הראשון הם משנים אותה ואת הג'וג'יטסו שלהם כדי שיתאים להם יותר. יש לי הורים מספרד אבל למזלי נולדתי בברזיל ולכן יש לי ג'ינגה.
הלוחמים הברזילאים מפסידים גם כן בקרבות אבל כשרואים לוחם ברזילאי הדבר בולט בגלל הטכניקות והתנועה. לברזילאים יש דרך שונה להלחם, פשוט יש להם את זה.
ראיתי לוחמים רבים וטובים במדינות רבות אבל הם נוקשים מדי והם צריכים יותר שחרור וחופש בתנועה. פעמים רבות, כשאני מראה טכניקות לתלמידים זרים, קשה להם ללמוד אותם בגלל הנוקשות. בשורה התחתונה הלחימה בנויה מהלוחמים, כלומר, אם הקרטיסט טוב אז הקרטה יהיה טוב. אם הג'ודוקה טוב – הג'ודו טוב. הלוחם עושה את הלחימה ולא להיפך.

שאלה : מה אתה מעדיף, ג'וג'יטסו עם או בלי קימונו, ולמה ?

דה-לה-ריוה : ללא ספק ההעדפה שלי היא עם קימונו מפני שכך התחלתי ללמוד.
לחימה ללא קימונו היא לחימה שדורשת יותר כוח פיזי ופחות טכניקות מפני שאין איפה לאחוז ולכן השליטה הטכנית פחותה. לדוגמה : אם בג'וג'יטסו עם קימונו יש 100 תרגילים, אז ללא קימונו יש 10.

שאלה : האם יש לך כמה טיפים להשתפרות בג'וג'יטסו?

דה-לה-ריוה : הטיפ החשוב ביותר הוא התמדה באימונים. יש לתרגל את הפוזיציות ולהבין את הרעיון שמאחוריהן, הבנה כזו תאפשר חופש ויצירתיות במשחק. המימד הפיסי חשוב אך לא יותר מידי. אני באופן אישי לא אוהב להתאמן על כוח וכושר, אבל זה חשוב בכדי לא להיפצע. חשוב גם שתהיה סיבה ומניע להתאמן.

שאלה : האם תוכל להוסיף משהו למתאמנים בישראל?

דה-לה-ריוה : הלוחם צריך להתחיל להתאמן בצורה ובאווירה הנכונה. ג'וג'יטסו זה אומנות רכה, ללא נוקשות ואגרסיביות, יש להבין זאת ולהתאמן כך. זו לחימה חדשה ולכן לאנשים יש ספקות. בסמינרים בכל רחבי העולם מנסים לבחון אותי ואת הג'וג'יטסו. אני אומנם זקן אבל עדיין לוקח כל אחד. אם עוברים את ה"חומה" של הספקות והסגירות אז משתפרים. יש להיכנס לבסיס הדברים וללמוד מהטכניקות ומהענווה בפתיחות ובפשטות כדי לדעת דברים חדשים ולפרוץ גבולות אישיים. אני מקווה לראות את המתאמנים בישראל. בהצלחה.

מאז הראיון דה-לה-ריוה ביקר בישראל וקיים סמינרים מוצלחים מאוד.

טיפים לג'יו-ג'יטסו

כל הטיפים באדיבות נמרוד לוקאס...

טכניקות מלמעלה - מטרה כללית: לעבור שומר ולהכניע
1 בשומר סגור, המטרה היא לפתוח אותו ולהגיע לשומר פתוח, כדי להתחיל לנסות לעבור.
2 בשומר פתוח המטרה היא לעבור את הרגליים של היריב לחצי שומר, רוכב צידי או רוכב מלא.
3 באופן כללי, כדי לעבור שומר, צריך לקבע חלק מגוף היריב, ולעבור מעליו. הבחירה הנפוצה היא אגן ואחת הרגליים.
4 במצב כריעה בתוך שומר לא מכניסים יד אחת בן הרגליים של היריב, כי היריב מקבל את הצד וזו תנוחה מאוד חשופה להתקפות, לכן עדיף להכניס שתי ידיים, אחת מתחת לכל רגל. בעמידה אפשר להכניס יד אחת כי אין ליריב מספיק מנוף להתקפה.
5 ללא חליפה אין טעם לנסות ולהכניע מתוך שומר. גם עם חליפה מדובר במעט מקרים, במיוחד חניקות.
6 בעמידה בתוך שומר פתוח, אם היריב קם לשומר בישיבה, זה התזמון לשים יד על הכתף שלו ולקפוץ מעל הרגליים שלו או לעשות גלגלון.
7 בשומר פתוח, אם תופסים את הברכיים של היריב, הוא לא יכול לקפל את הרגליים ולחסום את המעבר עם הברכיים, לכן אפשר לדחוף את הרגליים שלו, אבל אם תופסים את המכנס קרוב לכף הרגל, יש יותר מנוף למשוך את הרגל כולה.
8 בשומר פרפר כדאי להצמיד את הרגליים של היריב אחת לשנייה, ואז לקבע את שתי הרגליים ביחד לרצפה.
9 בחצי שומר ורוכב צידי, אם מקבעים את הראש של היריב כלפי חוץ, בין האמה לכתף, ולוחצים עם הגוף, כך שלא יוכל להסתובב פנימה עם שאר הגוף, הלחץ על הראש של היריב מונע ממנו להחזיר שומר עם האגן, וגם מסיח את דעתו לפני התקפה. 10 בחצי שומר אפשר כבר להכניע (תזכורת: בתוך שומר כמעט בלתי אפשרי).
11 מרוכב צידי חובה להכניע.
12 ברוכב מלא אפשר להעביר רגל אחת מתחת לראש של היריב, לוותר על חלק מהיציבות ולהרוויח אופציות להכנעה.
13 במצב ברך על החזה, אפשר להתקיף את שתי הידיים של היריב. כדאי לעבור מהרחוקה לקרובה.
14 כדי לפתוח שומר בקלות – כדאי להיעמד – אבל תוך כדי שליטה על יד אחת של היריב.

טכניקות מלמטה – מטרה כללית: להביא לשומר, להכניע או להפוך ולהכניע
1 גם בהתקפות וגם בהגנות, לא כדאי לשכב עם הגב שטוח על הרצפה, גם כי התקפות מתחילות מלקיחת תנופה, וגם כי ליריב יותר קל לקבע לרצפה עם משקל הגוף שלו.
2 בשומר סגור אפשר להתקיף את הצוואר כדי להכניע ישירות, או לנסות להפוך ולהכניע בשלבים. בלי חליפה כשלב ראשון כדאי לקחת את המרפק.
3 לא כדאי להתעקש על שומר סגור אלה אם כן היריב הרבה יותר חזק וכבד. שומר סגור הוא מצב מקובע, לכן אין ממנו הרבה התקפות. אם היריב יותר גדול באופן משמעותי, משתלם להחזיק שומר סגור חזק בתור מצב שקל להגן בו, ושההתקפות ממנו בטוחות יחסית.
4 ברוב ההתקפות, גם בשומר סגור ובמיוחד בשומר פתוח צריך להזיז את האגן הצידה לפני שמתקיפים.
5 שומר פתוח צריך לתפוס את היריב לפחות בשתי נקודות אחיזה.
6 בשומר פתוח כמעט בכל התקפה אפשר לעבור מניסיון להכנעה לניסיון להפיכה ובחזרה.
7 שומר פתוח וקיפוד הם מצבים שקולים, אם היריב כמעט עובר, אפשר להתגלגל לקיפוד, ולחזור לשומר.
8 במצבים שהיריב כמעט עובר את הרגליים, יש כמה התקפות של הרגע האחרון – כמו Bicep lock, משולש הפוך, וחניקות שבהן נותנים ליריב לעבור כדי שייפול על החניקה.
9 בחצי שומר לא כדאי למשוך את היריב כי המשיכה עוזרת לו לעבור. יוצא דופן אחד הוא Underhook על היד הרחוקה.
10 בחצי שומר עדיין אפשר להכניע מלמטה, במיוחד התקפות על הצוואר.
11 יותר קל לשלוט בידיים של היריב אם תופסים אותן צמודות לגוף – האמה מלפפת את ידי היריב בינה לגוף, ויותר קל לתפוס יד אחת מאשר שתיים. לכן התחלה של התקפה מאוד נפוצה היא להכניס אמה מתחת ליד אחת של היריב כדי לקחת רק את השנייה.

הערות כלליות ללחימה על הקרקע
1 כמעט תמיד underhook יותר חזק מ Overhook.
2 חוץ ממצבים קיצוניים, לא כדאי ליישר את הידיים עד הסוף. ביישור אין רווח מבחינת כוח, אבל נחשפים להתקפות על היד.
3 תרגילים מורכבים אפשר לחלק לשלבים, כשבהרבה מקרים יש שלב אחד שהוא "נקודת אל-חזור". אם מגיעים אליו בהדרגה, ובצורה שהיא לא גלויה לגמרי אפשר להימנע מהרבה שימוש בתנופות גדולות ובכוח לא הכרחי. הרבה פעמים יש רגע שבו צריך להסתכן בהתקפת נגד כדי להשיג את נקודת האל-חזור, אבל תרגיל שבנוי טוב ייתן פתרונות בדיוק לעניינים האלה. מאפיין אחד של הנקודה הזאת הוא, שמהרגע שמגיעים אליה, בהשקעת כוח קטנה, אפשר להזיז את היריב בצורה שהוא לא יוכל להתנגד אליה.
4 אין כמעט שימוש לאגודל באחיזות.
5 ריתוקים מועילים לייאוש, התשה או בלבול היריב. מריתוק טוב אפשר לעבור להכנעה, אבל אין טעם לרתק ולא להכניע כי בסופו של דבר היריב ייצא ממנו.

הערות לשימוש בחליפה
1 תפיסה חזקה בקצות השרוולים של היריב היא להחזיק עם ארבע אצבעות מבחוץ, בלי האגודל.
2 אם תופסים בשרוול בגובה מרפק, כדאי להחזיק עם שלוש אצבעות כמו בג'ודו.
3 אפשר להשתמש בדשים ובחגורה כדי לקשור גפיים או לייצר נקודות אחיזה.

הערות לקרב קרקע בלי חליפה
1 בלי חליפה היריב חלק – לכן יש אחיזות שונות.
2 ברוב התרגילים, במקום לתפוס את השרוול, התחליף הטבעי הוא המרפק. במקום הדש, תופסים בעורף.
3 אם אין חליפה, לא כדאי להיות למטה, אלה אם יש רעיון מיוחד להתקפה. האפשרויות להתקפה רגילה מלמטה מוגבלות בגלל שאין הרבה נקודות אחיזה על היריב.
4 בהפרשי משקל אין ברירה חוץ מלהיות למטה.

נמרוד לוקאס הינו בעל חגורה סגולה באקדמיה לג'יו-ג'יטסו.

קורס הגנה עצמית - מצחיק

חוויות מברזיל או הגוף כמערכת למידה עצמאית

מאמר שגדעון זגהר כתב לפני כמה שנים...

כשיורדים לחוף בברזיל אפשר לראות בנוסף לנוף המדהים, אנשים רבים משחקים בכדור עף משני סוגים. האחד – המשחק המוכר, והשני – אותם חוקים מלבד האיסור להשתמש בידיים.
המשחק השני דורש רמת מיומנות גבוהה מאוד אפילו למהלך אחד. הדבר המעניין הוא שלא מקבץ מצומצם של אנשים מוכשרים מסוגלים לשחק, אלא, אנשים רבים בחוף מצטרפים ומשחקים גם כן. שאלתי את אחד השחקנים ממי הוא למד לשחק, "מהכדור" הוא ענה.
לאחר שעוברים את המכשול של מגרשי הכדור עף המאולתרים ומתיישבים ליד קו המים, רואים מאחורי התנפצויות הגלים המוני אנשים יושבים בשורה על גלשנים וממתינים להתקפת גלים נוספת. כשזו מגיעה, נראה שכל הגולשים נולדו עם הגלשן ביד. רמת הביצוע שלהם, גברים ונשים, גבוהה ביותר.
לקחתי שיעור בגלישה מקאולי, אחד הגולשים הוותיקים (בן 50, גולש מגיל 8) וחבר. הוא אמר לי שאם גל גדול מתנפץ עלי – צריך לצלול מתחת למים וכשחוזרים לפני המים יש להגן על העיניים מהגלשן.
זה כל מה שהיה לו לומר לי לגבי גלישה. אחר כך הוא הראה לי פעם אחת איך חותרים, איך צוללים עם הגלשן מתחת לגל, איך יושבים על הגלשן ולבסוף איך גולשים על גל. "ראית?" הוא שאל. "עכשיו תורך".
כל אותו היום עד לשקיעה – נפלתי למים. בסוף היום הצלחתי לגלוש כמה שניות על הגלשן. "אתה כבר גולש", הוא אמר. ביקשתי ממנו עוד שיעור למחרת אבל הוא סירב ואמר שהים הוא המורה של הגולשים. "נלך מחר כשני גולשים ולא כתלמיד ומורה", וכך, במשך השבועות הבאים גלשנו כשהוא זורק לי הערה קצרה מידי פעם. "שחרר כתפיים", "עמוד עכשיו", "נשום".
כשצפיתי בו גולש, לפעמים המים נראו יותר מוצקים ממנו. שיתוף הפעולה בינו לבין הים היה כאילו הם אחד. הזרמים דוחפים אותו והוא מושך אותם באותה מידה. נראה שהגלים חצבו בתודעתו במשך השנים ואישיותו נמסה במי הים. למרות המלח, זהו ניקיון מסוג אחר.
זמן הינו מצרך חשוב על מנת לעשות מספיק טעויות וללמוד מהן. טעויות הם מצרך הכרחי ועל מנת לצבור מספיק מהן, יש לפעול. בלתי אפשרי לגלוש בלי ליפול, לשחק טניס מבלי לאבד כדור, להלחם מבלי להיפגע, לרקוד מבלי לאבד את הקצב. זה ניקרא ניסיון. הזמן מאפשר להתנגדות הסביבתית להתמזג עם התגובות ולהתבשל ברוטב של טעויות ולמידה. אדם בעל ניסיון, כמו קאולי, שיזרוק הארה או הצעת עבודה מידי פעם, נותן בעצם טעימה קטנה מתבשיל מוכן. תיקון חד משמעי יהיה נדיר ויופיע רק בתחילת הדרך או במקרים של אש גדולה מידי (שיכולה לשרוף את התבשיל) או במקרה של סכנה אמיתית.
המוזיקה הברזילאית תמיד שמחה. אך גם לשמחה יש צורות וגוונים שונים (גם צער וכאב יש בשמחה) כמו לסגנונות המוזיקה.
המוזיקה נכנסת לגוף ויוצאת ממנו כריקוד: סמבה, פגוג'י, השה, פוהו.
ריקודים נרקדים לבד או בזוג וההבדל בין שני האפשרויות גדול. איני מבין גדול בריקוד, אך נתקלתי בתופעה מעניינת. פחות אנשים בברזיל יודעים לרקוד טוב סמבה מאשר לרקוד פוהו, או, במלים אחרות, רוב האנשים רוקדים ריקודי זוגות ופחות רוקדים ריקודים אינדיבידואלים של צעדים קבועים ביחס למוזיקה. בריקודי זוגות הגבר מוביל והאישה מובלת, שתי יכולות שונות לגמרי ועל פניו נראה שקשה יותר להוביל מאשר להיות מובל. גבר שמוביל תמיד יוביל בריקוד בהתאם לאופיו והרגליו, אבל אישה שתרקוד תצטרך להשתנות כל פעם בהתאם מושלם להובלת השני. ההובלה והתגובה אליה קיימות ללא מרווח של זמן ולכן התגובה אמורה להיות ריקה ממחשבה ומרצון. כשרואים אישה שרוקדת טוב, כל בן זוג יראה מוביל ומובל על ידה, ולעיתים היא תוסיף סגנון ותנועות שישתלבו ללא איום על הובלת בן הזוג.
היא רוקדת כאילו היא אחד עם זוגה, הוא דוחף אותה והיא מושכת אותו באותה מידה.
בארץ, בחוף של תל-אביב, ראיתי גם כן גולשים, או כמו שאחי אמר לי פעם "בארץ אין גולשים, יש מאוכזבי גלישה", אין הרבה גלים טובים. ראיתי גם שנים שמשחקים במשחק הלאומי - מטקות. המהירות של הכדור והדיוק יחד עם עוצמת המכות היו מדהימים. שאלתי את אחד השחקנים איך הוא נהיה כל כך טוב במשחק ואיך הוא למד. "פשוט שחק" הוא אמר, "עם הזמן תשתפר", "השמיים הם הגבול".
הגוף לומד בעצמו איך להגיב והוא המורה הטוב ביותר כשמתקיימים הדברים הבאים : התנגדות סביבתית, פעולה, זמן.
התנגדות סביבתית היא הכוחות המופעלים עלינו במסגרת מסוימת. התנהגות הכדור, גלים וזרמים, התנגדות בן זוג או כל דבר אחר. ההתנגדות הסביבתית היא "נייר השיוף" שלנו או של התודעה. אין כל דרך לרמות את הסביבה, הסביבה מצביעה לנו על גבולותינו. מה ניתן לעשות, מה לא ומתי. ההתנגדות הסביבתית תפיל אותנו מהגלשן אם לא מצאתי את שיווי המשקל, היא תנחית את הכדור על החול אם לא דייקתי בבעיטה, היא תגרום לפטיש להכות על האגודל אם לא החזקתי את המסמר נכון והיא תכה אותנו באגרוף לפנים אם לא התחמקתי בזמן.
במקומות שבהם אין התנגדות סביבתית ממוקדת לתחום, או שמזיפים אותה, אז בעצם אין כללי משחק ולכן יש להמציא תגובות ביחס לכלום. כמובן שתגובות מעצם טבען חייבות להיות ביחס למשהו ויש כאן בעיה. לפעמים פותרים את הבעיה בהמצאת התנגדויות סביבה חדשות, אבל זה לא העניין של המאמר.
הפעולה היא הניסיון להשתלב בהתנגדות הסביבתית ולפעול בצורה שתשיג את מטרת המשחק. כשללוחם יש התנגדות אמיתית, כמו יריב שנלחם, עליו להגיב ללא מרווח של זמן. עליו להיות כמו שקאולי גולש על גל. כאן יש מקום להרחבה, מפני שנראה שיש בעיה להשתלב בהתנגדות הסביבה וגם להשיג או להשתלט עליה.
כשמדובר על רצף של תגובות יש לבנות אותן אחת על השנייה ובכך לקבל את הכוח של היוזמה. לדוגמא: אם תפסתי גל ועמדתי על הגלשן, ישנה אפשרות לרכב עליו עד החוף, וישנה אפשרות לגלוש לצדדים, לקפוץ עם הגלשן ולחזור לגל. בשתי האפשרויות השתלבתי בהתנגדות הסביבה (הגל) אך באפשרות השנייה הפעולה הייתה יוזמתית יותר. ישנם דרכים רבות להגיב להתנגדות הסביבתית וכאן יש מקום לביטוי אישי. הפעולה אמורה לנבוע מתעוזה ולא מפחד או מאוטומטיות. הפחד גורם לשיתוק, כיוון שישנו חשש מתמיד מהשאלה "אולי כך לא צריך לפעול", "אולי יש דרך אחרת" ועד שאדע מהי דרך הפעולה הטובה ביותר, מוטב שלא לעשות כלום. האוטומטיות הינה בעצם מערכת הגנה מהתמודדות אמיתית ויוזמה מנטרלת אותה. גם כשלא ידועה הפעולה הנכונה, יצירתיות היא כלי חשוב שנובע מיוזמה וניסיון. ישנו משפט שאני אוהב : "אוניות שעוגנות בנמל הם בטוחות, אבל לא לשם כך בנו אותן". לא צריך לחשוש מטעויות. ההתנגדות הסביבתית מצביעה לנו על איפה אני נגמר והתגובה נצמדת להפרדה זו שלי ושל הסביבה עד שזו נמוגה.

בפורטוגזית יש את המלה "ג'ינגה". משתמשים בה בלחימה, בריקוד ובעוד הזדמנויות בתחומים רבים.
אין תרגום למלה הזו, ואף אחד שהכרתי לא הצליח להסביר אותה כפשוטה, אך נדמה לי שהבנתי אותה.

נתחיל בשירה